נוכח הסכמת ב"כ המבקשת וב"כ המשיב 1 אני מורה על שחרור המשיב 1 בתנאים הבאים:
א. הפקדה כספית בסך 2,000 ש"ח.
ב. המשיב ישהה במעצר בית במשך חמישה ימים בביתו שכונה ** בית ** ב****** בפיקוח אחיו אבו רקייק טאלב ת.ז **********.
ג. להבטחת תנאי השחרור תחתם התחייבות עצמית וערבות צד ג' על סך 5,000 ש"ח כל אחת.
ד. המשיב יתייצב לחקירה במשטרת העיירות על פי דרישה.
<#3#>
ניתנה והודעה היום ד' אדר תשע"ג, 14/02/2013 במעמד הנוכחים.
החלטה בעניין המשיבים 2 ו- 3
1. בפניי בקשה לשחרור המשיבים 2 ו- 3 בתנאים של הפקדה כספית וערבות צד ג'. המשיבים נחשדו בביצוע עבירה של שהיה בלתי חוקית. ב"כ המבקשת הצהיר כי לא יוגש כנגד המשיבים כתב אישום בגין עבירה של שהות בלתי חוקית, בשל כך שהם לא עומדים בקריטריונים שנקבעו בהנחיה הפנימית לצורך הגשת כתב אישום בעבירה זו. עוד הצהיר ב"כ המבקשת, כי החקירה בעניינם של המשיבים 2 ו- 3 הסתיימה.
2. ב"כ המבקשת עתר לשחרר את המשיבים בתנאים הנ"ל לצורך הבטחת מתן עדות על ידם בהליך עתידי שיתכן ויתנהל כנגד המשיב 1 בגין העסקת המשיבים 2 ו- 3.
3. סבור אני כי יש לדחות את בקשת המבקשת. לא מצאתי בסיס חוקי להורות על שחרור המשיבים 2 ו- 3 בתנאים אותם ביקש ב"כ המבקשת. נדמה כי אין מחלוקת, שנוכח הצהרת ב"כ המשיבים לפיה המשיבים לא יוכלו לעמוד בכל הפקדה כספית בשל מצבם הכלכלי, המשמעות של בקשת המבקשת היא העמדת המשיבים 2 ו- 3 בפני פגיעה בחירותם.
4. סעיף 17(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, קובע כי: "נעצר אדם וחקירתו נסתיימה, ישוחרר מהמעצר, ואולם אם הצהיר תובע כי עומדים להגיש כתב אישום נגדו ... ". בענייננו, כאמור, נסתיימה חקירתם של המשיבים 2 ו- 3, ולא קיימת הצהרה של התובע כי עומדים להגיש בעניינם כתב אישום. בנסיבות אלו, על בית המשפט, בהתאם ללשון סעיף 17(ד), להורות על שחרורם של המשיבים 2 ו- 3 ממעצרם.
5. לא זו אף זו, סעיף 44 לחוק הנ"ל קובע כי שחרור בערובה על ידי בית המשפט יעשו בעניינם של חשוד, נאשם או נידון שערעורו תלוי ועומד. ענייננו הוא בחשודים שחקירתם הסתיימה והוצהר לגביהם שהם לא יהפכו להיות נאשמים. לכן נראה כי הם נמצאים בקטגוריה מיוחדת, ודוק. עניינו של חשוד הוא בחשוד "שטרם הוגש נגדו כתב אישום" (סעיף 44). בענייננו, כאמור, גם לא יוגש כתב אישום. אף סעיף 48 לחוק הנ"ל, מאפשר הטלת תנאי שחרור לצורך התייצבות לחקירה, לדיון במשפט של המשוחרר או בערעור שלו או לצורך נשיאת עונש או לצורך מניעת שיבוש הליכי משפט. ברי כי בענייננו המשיבים 2 ו- 3 לא נכנסים בגדרי אחת מן הקטגוריות.
6. מבין אני את המבקשת, אשר חוששת שיהיה קושי להביא את המשיבים 2 ו- 3 למתן עדות בעניינו של המשיב 1, וזאת בשים לב להיותם תושבי הרשות, ואולם, חשש זה הוא חשש שלא מצדיק חריגה מלשון החוק והבאת המשיבים לידי סכנה נוספת של פגיעה בחירותם. בעניין זה, אין לי אלא להפנות לבש"פ 3145/12
רבחי ג'ראדאת נ' מדינת ישראל, פורסם באתר בתי המשפט, שם קבע בית המשפט העליון, במקרה דומה אם כי לא זהה, כי לא ניתן לצאת מנקודת הנחה שעדי תביעה תושבי הרשות הפלשתינאית לא יתייצבו לדיון ולכן לא ניתן לקבוע תנאי שחרור אשר יהיה בהם כדי להעמיד את אותם עדים בסכנה של פגיעה בחירות (עקב אי-עמידה בתנאי של הפקדה).
אציין כי בעניין ג'ראדאת הנ"ל, דובר במקרה קל יותר מאשר במקרה שלנו, באשר שם כבר הוגש כתב אישום כנגד זה אשר מבקשים להעיד נגדו, ואף הוגש כתב אישום כנגד תושבי הרשות. בענייננו, לא יכול היה להצהיר, ובצדק, ב"כ המבקשת, כי כלל יוגש כתב אישום כנגד המשיב 1, ולכן כלל לא ברור האם ידרשו המשיבים 2 ו- 3 להיות מוזמנים למתן עדות. בנסיבות אלו, הטלת תנאי שחרור על המשיבים 2 ו- 3, תנאים שקיים ספק של ממש אם יעמדו בהם, תהיה בלתי מוצדקת.